ביום זה התקיים מצעד הגאווה הראשון בנתניה.
אחרי תקופה ארוכה של חוסר ודאות בקשר לקיום המצעד, עקב התנגדות גדולה מצד גורמים רבים בעיר, צעדו במצעד הראשון כ-500 צועדים וצועדות. המצעד לא קיבל את אישור העירייה או תמיכתה, ואורגן כולו באופן עצמאי על ידי פעילים מקומיים. ראש העיר מרים פייברג הוזמנה לעצרת הסיום אך לא הגיעה.
הקשיים סביב המצעד החלו כמה שבועות לפני יציאתו, אז הודיעה עיריית נתניה למארגנים שעקב התנגדות של גורמים דתיים רבים, לא תוכל לתמוך העירייה במצעד במתכונתו הנוכחית. העירייה הציעה לדחוק את הצועדים ל״אירוע גאווה״ בהיכל התרבות, ללא מצעד כלל. בנוסף, העירייה חזרה בה מהבטחתה לקשט בדגלי גאווה את כיכר העצמאות המרכזית בעיר. חרף זאת, המצעד צעד תחת הסיסמה ״נתניה יוצאת מהארון״, והשתתפו בו מאות מתושבות ותושבי העיר.
בימים שלפני המצעד, נרשם שיח אלים מאד ברשת כנגד הצועדים, דבר שהעלה חשש כבד לפגיעה בשלום הצועדים. בין השאר נכתב: ״נבוא עם בקבוקים ואבנים ונעשה להם יום כיף". ניר חן, ממארגני המצעד אמר בנאומו במצעד: "חשוב לנו לצבוע את העיר בצבעי הגאווה כדי שכולם יראו שזה לא כזה נורא. בשנה הקרובה קבוצת 'גאווה בנתניה' תמשיך את הפעילות שלה. בשנה הבאה המצעד לא יהיה מחאה, אנחנו נעבוד עם העירייה. בשנה הבאה יקבלו אותנו ולא יוכלו להסתיר אותנו".
