ביום זה נרצח ד"ר יעקב ישראל דה האן, במה שנחשב לרצח הפוליטי הראשון בישראל.
דה האן נולד בשנת 1881 בכפר בהולנד, ובבגרותו עבר לאמסטרדם, שם כתב מאמרים לעיתונים סוציאליסטים, לימד ולמד הוראה ומשפטים. בשנת 1904 פרסם את הספר "צינורות", סיפור אהבה הומוסקסואלי בין שני סטודנטים שגרים בשכונת הצינורות באמסטרדם, בה התגורר באותה העת. התוכן ההומו-ארוטי גרם לפיטוריו ממשרת ההוראה ולהחרמתו בקרב החוגים הסוציאליסטים.
דה האן החל לחזור בתשובה, תהליך שלווה בתחילה עם תשוקה ציונית, ובשנת 1919 עלה ארצה. תוך זמן קצר התאכזב ממעשי התנועה הציונית בארץ, הפך לחרדי ולפעיל ודובר נלהב נגד הציונות. הוא החל להיפגש ולראיין מנהיגים ערביים באזור, ואף להזדהות עם צידם במאבק – למשל כשכתב שכיבוש העבודה הציוני "היא מלת קסם המכסה על גזילת פרנסה מאוכלוסייה שלמה".
באותה תקופה בירושלים הוא המשיך ביחסיו הרומנטיים עם גברים, בעיקר ערבים מהכפרים ממזרח לירושלים, ואף כתב עליהם בשיריו, כמו בשיר "כל נדרי": "אני חוזרמן המחזור, מחמוד הסייס מחלל בחליל, דמי גועש, עד בוש אחיל, אני מחלל ליל העשור!״
דה-האן נרצח על ידי ההגנה בעקבות פעילותו האנטי-ציונית וקשריו למנהיגים הערביים באזור. ביציאתו מבית הכנסת ארב לו הרוצח שירה בו 3 יריות.
ספריו פורסמו בעיקר בהולנד, וביניהם גם ספר הומו-ארוטי נוסף שפורסם חודשים ספורים לאחר מותו. יום השנה להירצחו של דה-האן מצוין מדי שנה על ידי נטורי קרתא בירושלים, בעצרת שנתית ובפיזור כרזות אבל. בו בעת, דה-האן מוזכר ב-"הומומונומנט" באמסטרדם, האנדרטה לזכר קורבנות רדיפת הלהט"בים – יחד עם ציטוט משירו 'שיר לדייג צעיר': "כזו כמיהה ללא גבול לידידות".
