ביום זה קבע בג״ץ כי על עיריית ירושלים לספק מימון לפעילות הבית הפתוח לגאווה וסבלנות.
הבית הפתוח לגאווה ולסובלנות בירושלים החל לפעול בשנת 1997, ועבר למשכן פיזי בשנת 1999. הארגון, המתפקד כמרכז קהילתי לחברי הקהילה הגאה בעיר, פעל תחילה ללא כל תמיכה כספית מצד העירייה, אלא באמצעות מימון פרטי בלבד.
בשנים 2003-2005, בעקבות עתירה לבית הדין לעניינים מנהליים, תוקצב המוסד על ידי העירייה, תיקצוב שנפסק לאחר שנים אלו. בשנת 2010 עתר הבית הפתוח לבג״ץ דרך המרכז לפלורליזם יהודי, בערעור על החלטת העירייה שלא לתקצב אותו.
העתירה התקבלה בבג״ץ, שהכריע כי על העירייה להרחיב את הקריטריונים לתמיכה במרכזים ומוסדות קהילתיים כך שיכללו גם את הבית הפתוח. בג"ץ מתח ביקורת על הקריטריונים הקודמים של העירייה, שהחריגו דווקא את הבית הפתוח מרשימת המוסדות והארגונים הזכאים לתקצוב, וקבע כי יש בהם משום אפליה פסולה. בג״ץ הורה לעירייה לשלם לבית הפתוח בדיעבד על חמש השנים בהן לא תוקצב על ידה.
בהחלטה כתבה השופטת חיות כי ״על מנת לתת מענה אמיתי והולם לצרכי הקהילה הגאה, מן הראוי לחתור בהקדם למצב דברים שלפיו יתקיים בירושלים, כמו בערים גדולות אחרות בארץ, סיווג ייחודי לקהילה, מכוחו יוקצו משאבים לכלל הפעילויות החברתיות, התרבותיות ואחרות הנדרשות לחבריה וחברותיה״. יו״ר המרכז לפלורליזם יהודי, ענת הופמן, הוסיפה כי ״זוהי בשורה לכל קבוצה וקהילה הסובלת מאפליה.. העירייה הינה נאמן של כספי ציבור והיא מחויבת בתקצוב כל קבוצה, גם אם אינה מוצאת חן בעיני ראש העיר. השופטים נקטו בפעולה אמיתית של תיקון עולם והביאו סוף לעוול מתמשך".
