ביום זה הכיר בג"ץ בתוקפם של נישואים גאים הנערכים מחוץ לישראל.
בנובמבר 2006 ניתן פסק הדין ב"בג״ץ יוסי בן-ארי״. זאת, בעקבות עתירה אותו הגישו חמישה זוגות ישראלים גאים. הזוגות נישאו בקנדה, ועם שובם ארצה ניגשו לרשות האוכלוסין, וביקשו לשנות את רישומם מרווקים לנשואים. ברשות השיבו להם כי ״לא ניתן לרשום נישואין אשר לא מוכרים בחוק״.
הזוגות עתרו לבג״ץ, שעקב חשיבות ורגישות העתירה, החליט לדון בה בהרכב מורחב של 7 שופטים, בראשות נשיא בית המשפט לשעבר אהרון ברק. בתום דיון ארוך, בית המשפט הבהיר כי לרשות האוכלוסין אין תוקף לפסול תעודת נישואין חוקית, גם אם הנישואין אינם מוכרים בישראל. בפסיקה נקבע כי ״ברשמו את מצבו המשפחתי של תושב, אין זה מתפקידו של פקיד הרישום ליתן דעתו על תוקפם של הנישואין".
אמנם החלטה זו הייתה ההכרה הראשונה אי פעם של נישואין גאים בישראל, אבל בכדי להבין עד כמה מוגבל פסק הדין, חשוב להביא ולהדגיש את דברי הסיום של הנשיא ברק בפסק הדין: ״על רקע תפקידו של פקיד הרישום כמאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול המרשם, על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין את העולה מהתעודה הציבורית המוגשת לו על ידי העותרים, לפיה העותרים נשואים. איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל (הן בין תושבי ישראל והן בין מי שאינם תושבי ישראל). התשובה לשאלות אלה, בהן אין אנו מכריעים היום, קשה היא וסבוכה… יש לקוות כי הכנסת תוכל ליתן עליהן, או על חלקן, את דעתה".
