ביום זה התקבלה פסיקת בג״ץ בנושא תביעת יונתן דנילוביץ' כנגד חברת אל על. בהכרעת בג"ץ נקבע לראשונה כי מעבידים אינם רשאים להפלות במתן הטבות לעובדיהם על פי מגדר בני ובנות זוגם.
בשנת 1989 הגיש יונתן דנילוביץ', דייל בחברת אל על, תביעה נגד החברה, בבית הדין האזורי לעבודה. דנילוביץ' טען כי החברה מפלה אותו בזכות לכרטיסי טיסה חינם לבן זוגו, לעומת בני זוג של עובדי החברה שאינם בני אותו המין. בית הדין פסק לטובת דנילוביץ', וקבע שמדובר באפליה אסורה על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. תוך התנהלות התביעה המשפטית תוקן החוק, וקבע מפורשות כי אפליה בגין נטייה מינית הינה אסורה.
חברת אל על ערערה על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה, אך הפסידה גם שם. החברה לא השלימה עם תוצאה זו, ועתרה לבג"ץ כנגדה. בשנת 1994 דחה בג"ץ את עתירת החברה, ואישר את פסקי הדין של בית הדין האזורי לעבודה ושל בית הדין הארצי לעבודה. "דומה שלא יכול להיות ספק בכך, כי אפליה בענייננו היא על בסיס 'הנטייה המינית' של העובד. אפליה זו – כלפי ההומוסקסואל וכלפי הלסבית – פסולה היא. יש בה פגיעה בשוויון", כתב ב-30 בנובמבר 1994 נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, בפסק הדין בעניינו של דייל אל על יונתן דנילוביץ.
סדרת הכרעות שיפוטיות אלה, ובפרט פסיקת בג"ץ, היוותה פריצת דרך בהכרה בזכויותיהם של זוגות חד-מיניים בישראל. מאז פסיקת בתי המשפט בישראל מכירה דה-פקטו בזוגות חד מיניים, בעיקר במסגרת עקרון "ידועים בציבור", המסדיר לרוב את ענייניהם של זוגות הטרוסקסואלים שלא נישאו באופן רשמי. הסדר זה מעניק לזוגות חד מיניים מעמד טוב יותר מהמקובל במדינות רבות בעולם המערבי. אף על פי כן, מעמדם החוקי של זוגות חד מיניים בישראל מוסדר רק באופן חלקי. בנושאים כגון דיני ירושה, אימוץ, אזרחות, ביטוח לאומי, משכנתאות, מיסוי מקרקעין ועוד, לא קיימת בחקיקה התייחסות לזוגות אלו – עקב כך נדרשת במקרים רבים פנייה לבתי המשפט.
