ביום זה נולד גד בק, הנחשב לניצול השואה היהודי ההומו האחרון שחי.
בק נולד בשנת 1923 בשכונת עוני בברלין, לאב יהודי מאוסטריה ולאם נוצרייה שהתגיירה. בסיפוריו, בק אמר כי עם עליית השלטון הנאצי מיד החל להיות חשוף להערות אנטישמיות ברחוב ובבית הספר, מה שאילץ אותו לעבור מבית הספר השכונתי לבית הספר היהודי. בגיל צעיר מאוד נאלצו בק ואחותו, מרים, להתחיל לעבוד כדי שהמשפחה תוכל להתקיים.
כבר בנעוריו יצא בק מהארון בפני הוריו, שלא מאוד הופתעו מכך, והם קיבלו אותו בחום ובאהבה. בתקופה שבה החלו היהודים להישלח למחנות ריכוז, הצליח בק להינצל מכיוון שהוגדר על ידי היטלר כ"בן כלאיים", הגדרה שהצילה אותו אז מהשליחה למחנות. בק לא לקח זאת כמובן מאליו – והחליט להצטרף לקבוצת המחתרת הציונית "החלוץ".
במסגרת זו סייע ליהודים לברוח לשוויץ ולעלות לארץ ישראל. במחתרת פגש בק את בן זוגו הראשון, מנפרד לוין. לקראת אחד ה"שילוחים" למזרח אירופה, כשהיה ברור לגורמי המחתרת מה יהיה הגורל הסופי של אותם משולחים, לוין ומשפחתו היו מיועדים להישלח. בק לא יכול היה להישאר אדיש לאהובו, והחליט להסתכן ולנסות לחלצו מהתופת.
בניסיון לעשות כך גנב בק מדים של תנועת הנוער הנאצית, ההיטלריוגנד, וניגש לקצין האחראי על בית המעצר של לוין, ודרש את שחרורו בטענה כי "הנער דרוש לנו כדי לעבוד בבניין". לוין סירב לנטוש את משפחתו, וחזר לבית המעצר. לפני שנפרדו דרכיהם בפעם האחרונה נתן לוין לבק ספר שירה קטן שיישאר לו למזכרת, ספר שמוצג כיום במוזיאון השואה בוושינגטון.
בק לא עצר את פעילותו, וככל שהעדויות על מחנות ההשמדה המשיכו להגיע, רצונו לפעול רק גבר. הוא קיבל אחריות על גיוס הכסף וארגון שוחד לפקידים ולקצינים. הוא מספר כי לא מעט פעמים הצליח לרכוש את אמונם של מכרים הומואים לא יהודים כדי לעמוד במשימה, או במילותיו: "לא אחת ניצלתי את המיניות שלי כדי להציל יהודים, ואפילו נהניתי על הדרך".
בתחילת שנת 1945 הוסגרו בק וחבריו לידי הגסטפו והועברו למחנה מעבר בברלין, שם שהו עד שחרור העיר על ידי בנות הברית. וכך ניצל בק מהתופת הנאצית. אחרי המלחמה עלה בק לישראל כדי להשתתף במאבק להקמת המולדת היהודית, וחי בארץ עד שנת 1979. לאחר מכן עבר לאוסטריה, שם הכיר את בן זוגו עד סוף ימיו, יוליוס לאופר. השניים עברו בהמשך לברלין, שם בק שימש כמנהל מרכז החינוך היהודי למבוגרים.
