ביום זה הביע זיגמונד פרויד תמיכה בהומוסקסואלים, בראיון שנתן לעיתון הצייט הגרמני.
בראיון, שנערך בראשית המאה הקודמת, אמר פרויד: "אני משוכנע בוודאות שאין להתייחס כלפי הומוסקסואלים כאל אנשים חולים. הומוסקסואלים אינם חולים, וגם אין להעמיד אותם במשפט על כך". בעמדתו יצא פרויד נגד התיאוריה שצברה פופולריות באותה תקופה לפיה הומוסקסואליות היא מחלה נפשית, בעקבות הספר "פסיכופתיה סקסואליס" שניסה לצייר קו בין מיניות 'בריאה' ו'חולנית' ואומץ על ידי פסיכולוגים באותה תקופה.
בשנת 1935 כתב פרויד במכתב לאמא שביקשה ממנו לטפל בבנה ההומוסקסואל, כי "הומוסקסואליות לבטח אינה יתרון, אך אין להתבייש בה או לסווגה כמחלה" וגם כי "זה אכזרי וחסר צדק לשפוט הומוסקסואליות כפשע". פרויד המשיך וכתב שבמקרי מבחן הצליח להבליט נטיות הטרוסקסואליות אצל מעטים מן המטופלים, ושאם בנה אומלל, נוירוטי, ומדוכא בשל כך, פסיכואנליזה יכולה להביא לו הרמוניה ושלוות נפש, בין אם ישאר הומוסקסואל או לא.
