ביום זה פרצו מהומות סטונוול.
מהומות סטונווֹל היו סדרה של עימותים ספונטניים אלימים כלפי משטרת העיר ניו יורק, במחאה על הומופוביה ואלימות קבועה ומתמשכת מצידה כלפי חברות וחברי הקהילה הגאה. המהומות החלו בשבת, 28 ביוני 1969, בסביבות השעה 1:20 אחר חצות, כשהמשטרה פשטה על בר להט"בי בשם "סטונוול אין" (Stonewall Inn) בגריניץ' ויליג', ניו יורק.
פרט למדינת אילינוי, בשנות ה-60 של המאה הקודמת יחסי מין הומוסקסואליים נחשבו בארצות הברית לעבירה פלילית שדינה מאסר בפועל. ב-20 ממדינות ארה״ב נכללו בחוק אפילו סעיפים הקשורים לפסיכופטיה מינית שאפשרו לעצור בפועל אנשים על עצם היותם הומוסקסואלים, לאשפזם בכפייה לשארית חייהם ולכפות עליהם סירוס כימי, היפנוזה או ניתוח אונות מוחי. באותן השנים נהגה המשטרה לפשוט באופן קבוע על מקומות בילוי שנודעו כמקומות בהם נכחו גברים להט״ביים ונשים טרנסיות (שנחשבו ע״פ המשטרה להומואים הלובשים בגדי נשים), לעצור אותם ולפרסם את שמם ותמונתם בתקשורת כ״עצורים בשל התנהגות בלתי צנועה״. בר הסטונוול אין נכלל, כמובן, בין מקומות בילוי אלו, והמשטרה נהגה לפשוט עליו בערך אחת לשבוע. לאחר פטירתה של הזמרת ג׳ודי גרלנד, אייקון להט״בי חשוב באותם הימים, ב-22.6.1969 (יום שני), מילאו את הבר עשרות נשים וגברים שהגיעו לחלוק לה כבוד אחרון. בשונה מרוב פשיטות המשטרה שהיו מוקדם בערב וכללו התראה של כמה שעות מראש, ב-01:20 בלילה של שבת באותו השבוע הגיעו למקום שמונה שוטרים, רק אחד מהם במדים, והתחילו לבודד באחת הפינות (ולאחר מכן להכות) את עובדי המקום.
פרוץ המהומות עצמן הוא סיפור שנוי במחלוקת, אך הגרסא המקובלת לרוב היא כי מרשה פ. ג׳ונסון, עובדת מין, טרנסית, ביסקסואלית ופרפורמרית שחורה, זרקה לבנה על אחד מקציני המשטרה שנכחו במקום. במהלך הלילה הראשון של המהומות נעצרו 13 מפגינים ונפצעו אנשים רבים נוספים. בהמשך הלילה המהומות הפכו לאלימות עוד יותר, ונכחו במקום כ-2,000 מפגינים ו-400 שוטרים. המהומות המשיכו גם בלילה שלאחר מכן וכללו חלוקת פליירים עם הכיתוב ״הוציאו את המאפיה והמשטרה מהברים לגאים!".
לאחר המהומות, בסוף יולי של אותה שנה, הוקמה בניו-יורק חזית השחרור ההומו-לסבית (Gay Liberation Front – GLF) ובמהלך השנה התגבשו קבוצות דומות בערים ובאוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית. ארגונים דומים קמו במדינות רבות במערב, ביניהן קנדה, בריטניה, גרמניה, בלגיה, הולנד, אוסטרליה וניו זילנד.
מכאן ואילך הקהילה הגאה ראתה בעצמה קבוצת מיעוט מגובשת ומוגדרת, הסובלת מיחס מפלה ומדיעות קדומות. אירוע זה נחשב ככזה שבו הקהילה הגאה "יצאה מהארון" במרחב הציבורי והפוליטי המערבי. ביוני 1970, שנה לאחר המהומות, נערך מצעד הגאווה הראשון בעולם, בין גריניץ׳ ויליג׳ לסנטרל פארק שבניו יורק, בו צעדו כ-10,000 איש ואישה. מהומות סטונוול הן מנקודות הציון החשובות ביותר לקהילה הלהט״בית מסביב לעולם, ובין השאר הן הסיבה בגללה אנחנו חוגגות וחוגגים עד היום את חודש הגאווה דווקא ביוני.
