ביום זה נולדה נטאלי קלפורד בארני, סופרת ומשוררת פריזאית שנודעה כ"מלכת הלסביות של פריז".
כבר בהיותה בת 12 הייתה מודעת בארני לנטיותיה המיניות, והחליטה שלא להסתירן. ב-1899 פגשה בשחקנית הצרפתייה המפורסמת ליאן דה-פוגי, והשתיים נהיו זוג זמן קצר לאחר מכן. ב-1901 פרסמה דה פוגי רומן מפתח בשם "אידיליה סאפית" שבו תיארה את יחסיה עם בארני. הספר הפך לשם דבר בפריז, והודפס מחדש 69 פעמים בשנה הראשונה לפרסומו.
בארני עצמה תרמה פרק לספר, בו היא תיארה את ביקורה בחברת בת זוגה במחזה "המלט". היא השוותה את גורלן של הנשים לזה של המלט וכתבה: "איזה חופש פעולה נשאר לנשים אם הגורל אסר אותן בכבלים? הגורל עשה אותנו נשים בעוד שרק חוקי הגברים מוכרים".
בארני אף כתבה בעצמה רומן על יחסיה עם דה-פוגי, שלא פורסם. אחד הציטוטים המפורסמים ממנו הוא: "ההומוסקסואליות שלי איננה פשע, היא איננה נעשית מתוך כוונה ואינה פוגעת באיש".
בנובמבר 1899 פגשה ברנה ויוויאן, משוררת בריטית שכתבה בצרפתית, והשתיים נכנסו לזוגיות זמן קצר לאחר מכן. כמודל של אהבה בין נשים הן העריצו את סאפפו, ולמדו יוונית כדי לקרוא את מה ששרד משירתה של המשוררת בשפת המקור. שתיהן כתבו מחזות על חייה של סאפפו. הן נסעו לאי לסבוס שביוון והקימו שם בית ספר לשירה לנשים, כפי שעשתה סאפפו עצמה 2500 שנה לפניהן.
לבארני היו שורשים יהודיים. היות שבילתה את תקופת מלחמת העולם השנייה באיטליה עם בת זוגתה דאז, הציירת הבריטית רומן ברוקס, הייתה סכנה מתמדת שתילקח למחנה ריכוז. כדי להוכיח שהיא נוצרייה ביקשה מאחותה לשלוח לה מכתב המעיד על כך שעברה טקס קונפירמציה. בתקופה זו כתבה מאמר, שלא פורסם, שהצביע על תמיכתה באנטישמיות והכיל ציטוטים מדבריו של היטלר. ייתכן שעשתה זאת על מנת להתכחש לשורשיה היהודיים, או משום שהאזינה לשידורי רדיו אנטישמיים. מאידך, עזרה לזוג יהודי להימלט מאיטליה לארצות הברית. עם סיום המלחמה שינתה את דעתה וראתה בצבא בנות הברית כוח משחרר. בארני נפטרה בפריז ב-1972 כתוצאה מהתקף לב.
