ביום זה הגיעה רינה נתן לבית החולים "אסף הרופא" לאחר שכרתה את איבר מינה בניסיון לבצע תהליך עצמי להתאמה מגדרית, שלא התאפשר עבורה אז כחלק ממערכת הרפואה.
רינה נתן נולדה בשנת 1923 בגרמניה. כבר בילדותה המוקדמת החלה ללבוש בגדי נשים, ובבגרותה התלבשה והתייחסה לעצמה כאישה באופן מלא. היא עלתה ארצה בשנת 1946 וניסתה להצטרף לתנועה הקיבוצית, אך הקיבוצים בהם התנדבה לא קיבלו את התנהגותה המגדרית, וסירבו לשכן אותה הן בצריף הגברים והן בצריף הנשים. נתן נדדה בין קיבוץ לקיבוץ שלא קיבל אותה, עד שנאלצה לעזוב. במהלך מלחמת העצמאות שירתה בצה"ל כחובשת ואף חתמה קבע בתפקיד זה לאחר שלא הצליחה להשתלב בחברה האזרחית – אך גם במקרה זה, בסופו של דבר עזבה את הצבא בשל נימוקים של חוסר התאמה.
בשנת 1953 נעצרה נתן על ידי שוטרים שחשדו שיש בלבושה עדות לכוונה לפעול בצורה פלילית. היא טענה בפני השוטרים: "אני אשה בנפשי וברגשותי, רק בשל טעות פיזיולוגית נולדתי גבר". בתקשורת היא כונתה בכינויים פוגעניים כמו "גבר-אישה" או "מדמואזל רינה".
במהלך השנים נקטה נתן באמצעים שונים כדי למחות על מצבה ובדרישה לעבור ניתוח לשינוי מין. נתן סיפרה בהתחלה כי היא אינטרסקסואלית שנולדה עם אברי מין נשיים וגבריים כאחד, שכן באותה תקופה ניתוחי התאמה מגדרית בוצעו רק עבור פלח אוכלוסייה זה. לאחר בדיקה נמצא שהיא אינה עונה על הקריטריונים של אינטרסקסואלית, ובקשתה לניתוח נדחתה.
נתן אף פתחה בשביתת רעב שעלתה לכותרות, אך לאחר תקופה שבה הדברים לא התקדמו החלה לפגוע בעצמה. ועדת רופאים המליצה בעקבות כך לענות לבקשתה ולאשר את הניתוח, אך היועמ"ש חיים כהן דחה את ההמלצה בטענה שהליך כזה מנוגד לחוק הפלילי שאוסר על "גרימת נזק רפואי". במקום זאת, כתגובה לפגיעות העצמיות החוזרות ונשנות, הוזרקו לה בכפייה זריקות טסטוסטרון.
במאי 1956 כרתה רינה את איבר מינה. כשהגיעה לבית החולים כאובה ומדממת, חייכה לרופאים ההמומים ואמרה "הפעם לא יועיל כבר שום דבר, ואתם מחויבים תהיו לנתחני וליטול את האיברים המיותרים ולהפכני לאשה". בשל סכנה לחייה הרופאים נחלצו לנתח אותה, וכך הפכה נתן לאישה הראשונה בישראל שעוברת ניתוח להתאמה מגדרית, ולאחריו שונה מינה גם בתעודת הזהות.
בחורף 1958 עזבה נתן את ישראל לציריך ומאז עקבותיה לא נודעו. כיום ניתוחים להתאמה מגדרית לטרנסים וטרנסיות מבוצעים בישראל רק לאחר קבלת אישור מידי וועדה מיוחדת, הכוללת בעלי מקצוע ונציגת ציבור. התהליך הבירוקרטי בוועדה יכול להימשך לאורך שנים אחדות, ורק לאחריו יתאפשר שינוי המין בתעודת הזהות.
